פסיפס

את אבני הפסיפס (או ידוע בשם אחר – מוזאיקה) אשר בהן היו עושים שימוש כבר בתקופה הרומית מייצרים מאבנים טבעיות לרוב שיש או גרניט. יש סוגים שונים של אבן הזאת החל מקרמיקה, דרך פסיפס זכוכית, אריחים מצוירים ועוד. לרוב עושים שימוש באבנים האלה במטרה לעטר או לעצב קירות, רהיטים, רצפות ואפילו ניתן ליצור מאבני מהם תמונות. לרוב משתמשים בהם כחיפוי רצפה למבנים שונים למשל במבני ציבור ודת, בתי מרחץ, בתי מגורים ועוד. הן משמשות בתור אלמנט עיצובי ייחודי וניתן להשיגן בשלל מרקמים, גדלים וצבעים. איכות של מוזאיקה נמדדת בגודל האבנים ככל שהן יותר קטנות כך יותר קשה לעבוד איתם ותמונה היא יותר מדויקת.

המוזאיקה הראשונה בא מתרבות המערבית מהמאה ה-6 לפנה"ס ונמצא בטורקיה. אחד מהמוזאיקות הכי מפורסמות נמצאת בכנסיית 'איה סופיה' באיסטנבול. בתקופות אחרות התחילו להשתמש במוזאיקה לעטר גם קירות ולא רק ריצפה. בישראל יש הרבה דוגמאות למוזאיקה אתיקה כמו מתקופה של רומאים בקיסריה. גם באמנות מודרנית קיים שימוש רב בשיטת מוזאיקה והיא מופיע בפסלים ומיצגים. בתל אביב מוצגים שני מוזאיקות מאבנים צבעוניות של נחום גוטמן: בשדרות רוטשילד ובמגדל שלום. הרבה אמנים ישראלים משתמשים טכניקה הזאת ביצירה שלהם, למשל: דוד וקשטיין, אילנה שפיר ודינה שנהב.

פסיפס זכוכית

אחד הסוגים הפופולאריים הוא פסיפס הזכוכית, ממנו ניתן ליצור שלל של עבודות אמנות צבעוניות. את הפסיפס עצמו מדיקים על רשת או נייר ויוצרים את היצירה שיכולה להשתלב בכל מיני אופנים. פסיפס הזכוכית משדרג את המראה העיצובי של הבית או המבנה ומוסיף לו צבעוניות.

בכדי שהאבנים יגיעו למצב של פסיפס, הן עוברות תהליכי ליטוש וניקוי עד שהופכים את האבנים למקשה אחת. ניתן לעשות שימוש באבנים למטרות חיפוי או ריצוף והן מאופיינות ברמת עמידות גבוהה במיוחד. סוגים שונים של אבנים האלה  הם פסיפס שיש, קוורץ ופסיפס עם מתכת. בנוסף, במקומות ציבוריים יוקרתיים כמו למשל מוזיאונים, בתי כנסת, כנסיות, ספריות יוקרתיות או אוניברסיטאות נהוג לרצף באמצעות פסיפס מה שמעניק למקום יוקרה ואלגנטיות.

אבני בר – בחירות אבני חיפוי לבית ולבניין